המיתוסים שתפריחו בזמן שתנסו לעבוד מהבית עם הילדים

רבים מהאנשים, הבוחרים לעבוד מהבית ומגדלים ילדים בגיל הרך בוודאי יחוו הזדהות עם האמונות הבאות אך זו לא המטרה לשמה נכתב המאמר. הזדהות היא עניין חשוב, אך שינוי אמתי מגיע רק לאחר ההבנה שהפתרון הזמני או החלקי הוא למעשה בעיה. אספתי עבורכם שמונה אמונות רווחת ומשותפות לכל אם או אב שבחרו לעבוד מהבית (בחלקן אף משולבות תובנות, שאליהן אתייחס בהרחבה במאמר הבא)

1. אני אעבוד כשהוא ישן– זהו מיתוס, שפוגע באופן מתמשך ביכולת הריכוז והשקט הנפשי שלך, כי גם אם צלחת את העייפות עדיין נשארת במתח לגבי שעת ההשכמה שלו. (כך שאין לך למעשה יכולת לתחום את זמן העשייה באופן מדויק)

2. עבודות הבית יחכו– גם אם הצלחת לארגן עזרה ברגע הישיבה לצד שולחן הכתיבה שלך ( או בשולחן האוכל/ ספה/ אדן החלון) יתעוררו נקיפות מצפון בנוגע לתפקידך השני והלא מוגדר "כעיקר הבית" (כי הרי עבודה מהבית היא גם עבודה על הבית) הכביסה תציק לך והכלים בכיור יבקשו את התייחסותך, יתכן ואף תוקדש לנושא אף חצי שעה יקרה ופז, והופ… איבדת כמעט את כל הזמן שהיה לך כדי להתמקד בעבודה שלשמה התכנסת.

3. "הזמן שלי הוא זמן סטרילי"- זהו מיתוס והוא לא נכון. גם המח צריך להסתגל למעבר בין סוג אחד של פעילות מחשבתית לסוג אחר. פעמים רבות, הזמן החופשי שלך הוא בדיוק הזמן, שצריך לקחת לעצמך, לקרוא מאמרים בתחומים האהובים עליך באתרים הגדולים או במגזינים, לשתות בנחת את המשקה האהוב עליך, לנקות את הראש ואפילו לבהות!  היחס בין זמן עבודה נטו לזמן עבודה ברוטו אם כך משוערך לעיתים ליחס של 1:3 כלומר על כל שעת עבודה ישנן עשרים דקות של ריכוז מתומצת. (כמובן, שעם הזמן היחס מתקצר, אבל גם לזה צריך לתת זמן)

4. אני אעבוד מהחדר השני בזמן שהוא עם בייביסיטר/ עזרה מהבית- כל מי שניסה אי פעם לעבוד עם ילדים בחופש הגדול יודע עד כמה מדובר בעניין מורכב. הילדים לא אוהבים תחרות, ובטח שלא תחרות על המשאב היקר ביותר עבורם- זמן איכות עם אימא/ אבא. הוא ייגש לדלת, יקרא לך, ירצה לצייר לידיך אבל אז יטפס עליך וישחק במחשב שלך, הוא יבכה, לא יבין מדוע הוא לא מקבל ממך את מלוא תשומת הלב ובמילים אחרות כל יושבי הבית יחוו מתח רב סביב הנושא (מחשבות על הפרדה מוחלטת לגיטימיות לחלוטין במקרים אלו ושווה לשקול פתרונות יעילים בכיוון)

5. הילד איתי בבית וזה חוסך לי כסף – את המיתוס הזה אני יכולה להפריח בעקבות ניסיון אישי. אני עובדת מהבית מאז שלבני מלאו שלושה חודשים. חשבתי, שאוכל לשלב, אעבוד כשהוא ישן, אכתוב מכורסת ההנקה, אצליח גם לטפח את סביבת המגורים שלי, ואפילו יוותר לי מספיק זמן לשתות את הקפה לצד אדן החלון בשעת השקיעה. או כמה התבדיתי, והמשפט הידוע, "כגודל הציפייה- כך גודל האכזבה" לא היה נכון מזה. רק לאחר שילדי השתלב בחצי יום לימודים (עד השעה שתיים עשרה וחצי) בגן בעיר מגורנו הבנתי שכל חודש הפסדתי קרוב לששת אלפים שקלים בעקבות הרצון להסתדר. זמן סטרילי זו ברכה לבית, למערכת היחסים ולעסק שלך.

6. "אחפש מישהי עם צרכים דומים וניקח מטפלת משותפת"- זהו פתרון יצירתי עם הבטחה- עזרה לצד חיסכון כספי. במקרים בהם הילד עוד בשלבי הזחילה זה עשוי לעבוד. אך אם את חווה אימהות לראשונה, ובכלל נמצאת בתקופה בה ההורמונים משתוללים (לעיתים עד שנה ושמונה חודשים לאחר הלידה) הרי שכל ציוץ קטן, בכי, חוסר נעימות או צליל מוזר יפגעו ביכולת הריכוז שלך ומכאן בביצועים שלך) פתרון זה בהחלט יכול לעבוד כשהילדים גדולים יותר, יכולים לשחק במשחקייה בטוחה ונמצאים עם מבוגר אהוב וקרוב (קרי בדרך כלל בני משפחה או מטפלת מסורה שכבר הפכה למשפחה)

7. אצא לעבוד בחלל משותף להורים וילדים– זהו פתרון מעניין נוסף, שנותן מענה לשתי בעיות: הראשונה תעסוקה לילד והשנייה הצורך שלך להיות בחברה ולחזור להתערות עם אנשים. לצערי הרב, המודל הזה כמעט ולא קיים. ישנם שני חללים כאלו בארץ (הראשון בכפר שמריהו והשני ברעננה) העלות משתווה לעלות של גן, אבל את או אתה יכולים לחבק את הילד שלכם כל עת שתחפצו. אם חלל כזה אכן נמצא בקרבת מקום מגוריכם הרי שתקופת ההסתגלות תטיב עמכם ועם ילדכם או ילדתכם, אך אם העניין כרוך בנסיעות ופעולות תפעוליות תתקשו להתמיד בכך לאורך זמן.

8. אצור חלל עבודה משותף להורים וילדים– אני ניסיתי, זה לא עבד לי. עודף בירוקרטיה, אי מציאת הנכס הנכון, רגישות למחיר של הצרכן הסופי, מחויבות נמוכה ואי היכרות עם המודל היו רק חלק מהבעיות שהרפו את ידי. בליבי עדיין יש מחשבה ליצור מעין חלל כזה, אבל לשם כך נדרשת קהילה קרובה.