Notice: Function _load_textdomain_just_in_time was called incorrectly. Translation loading for the rocket domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/pilpelac/domains/pilpela.co.il/public_html/wp-includes/functions.php on line 6114
המסרים הסמויים מאחורי הסרטים של דיסני. - פלפל-לה

המסרים הסמויים מאחורי הסרטים של דיסני.

סינדרלה, פנטזיה, בת הים הקטנה… אם נולדת בשנות ה-80 וה-90 רוב הסיכויים שראית את הסרטים הללו בעבר, בוודאי התרגשת, רצית להיראות כמו הגיבורים הללו, התחפשת אליהם בפורים ודיסני-וורלד סומן כמקום שצריך לראות בחיים. אך האם הסרטים התמימים הללו באמת כה זכים? אילו מסרים נסתרים ממתינים לילדים הרכים שצופים בהם בשקיקה? היכן ההורים ברוב המקרים? ומדוע בשנים האחרונות הילדים הם אלו שמצילים את האנושות? שנה של מחקר (ועוד עשרות שעות צפייה עם בני הקטן) הם הבסיס לכתיבת מאמר זה, אשר נכתב מנקודת מבטה של אם שמוקירה את הערכים של פעם ומחפשת אותם גם היום.

"סינדרלה" – לב טוב מביא מזל.

סינדרלה נערה שמזלה לא שפר עליה מתייתמת מאם ומאב, ונותרת בביתה עם אם חורגת ומרשעת ושתי אחיות מכוערות וקנאיות. כל היום היא עומלת ופועלת לתחזק את הבית, מתגעגעת לאמה שלה, ויודעת לזהות הזדמנות כשהיא נקרית בדרכה. את הסיפור של סינדרלה כולם מכירים – הנס עם הדלעת שהפכה לכרכרה ונעל הזכוכית שנותרה מאחור ולבסוף המשפט האלמותי – הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה (מעניין היכן הם היום).

במהלך העלילה יש הפרדה ברורה בין "התנהגות טובה" ל"התנהגות רעה", כמו כן הנפקדות ההורית חושפת את סינדרלה לסכנות וניצול לרעה בתוך ביתה אשר אמור להיות מרחב בטוח ומגונן. למי שלא מעורה בפרטים סרט "סינדרלה" הראשון הופץ בשנות ה-30 של המאה הקודמת. שנים מסורתיות ושמרניות מאוד, עוד כשהיה חשוב להעצים את ערכי משפחה. הבעייתיות במקרה הזה היא בחשיפת ילדים רכים למצב בו הורים יכולים למות בגיל צעיר, וזהו מסר שחוזר רבות בסרטים של דיסני.

"פנטזיה" – כבוד לסמכות ולניסיון.

פנטזיה היא יצירה מצוירת ללא מילים שבה מככבים מיקי מאוס, מכשף חמור סבר, שני דליים ומטאטא. מיקי מאוס הוא שוליית המכשף ועליו להעביר מים בדליים ולטאטא את הרצפה. יום אחד כשמיקי מאוס חובש את כובעו של המכשף ונרדם הוא מטיל כישוף על המטאטא שיעשה את עבודתו במקומו, עד מהרה העניינים מסתבכים, וכשהמכשף נכנס לחדר שוב הוא כועס מאוד משום שהחדר מוצף. מיקי מאוס נענש וחוזר לעבודתו. כמו בסינדרלה גם "פנטזיה" היא יצירה שנוצרה לקראת אמצע המאה הקודמת, היא דוגלת בהערכת סמכות ובצניעות, וכמובן במתן עונש על חטא היוהרה. בני צפה בפנטזיה בגיל שנתיים ואהב, אני חשבתי, ששיטת החינוך הזאת היא נוקשת ומתעלמת מצורכי הילד. לשיקולך.

"החרב באבן" – סינדרלה בגרסה לבנים.

הסרט "החרב באבן" מגולל את סיפורו של המלך ארתור וחרב האקסקליבר המאגית. זהו אחד הסרטים היפים ביותר שנוצרו בתאגיד דיסני. ארתור הוא צפחת ילד נמוך ורזה מאוד, שמוקנט על ידי בניו של הקטור, האביר שמופקד על חייו. גם הוא כמו סינדרלה שוטף במשך היום את הכלים ולא מקבל חינוך הולם. יום אחד צפחת רץ במנוסה אל היער ופוגש את מרלין הקוסם.

מרלין מלמד את צפחת על העולם, על הטבע, על אהבה ועל החיים עצמם, בתהליך שמעורר השראה עד היום, צפחת הופך לדג, לסנאי, לציפור ושומר על ענווה ועדנה. מרלין הקוסם מחבר מספר עובדות ומבין שצפחת הוא בנו הממזר של אציל בריטי בשם אותור פנדרגון ואהובתו איגריין, ולכן הוא מעודד אותו לגשת למבחן שכולם כשלו בו – להוציא את החרב שבאבן (האגדה מספרת שמרלין כישף את החרב כדי שצפחת הוא זה שיצליח להוציא אותה, ובמילים אחרות, מרלין הוא סוד ההצלחה של המלך ארתור).

במקום בו כולם נכשלים – צפחת זוכה, הוא שולף את האקסקליבר מהאבן והופך למלך ארתור בהדרכתו של מרלין. גם בסרט זה אנחנו לא פוגשים בהורים של צפחת (כינוי גנאי שהודבק לארתור) אבל פוגשים בדמות סמכותית אחרת, שמעניקה עולם ומלואו לילד שביום מן הימים יהפוך למלך אנגליה. זהו אחד הסרטים האהובים עלי ביותר, אני מחכה שכבר "סלקום TV" יחזירו אותו שוב לספריית הווידאו. סרט על למידה מתוך חוויה והתנסות, על כבוד להשכלה ולדור הוותיק, על ענווה ועל דרך ארץ. ממליצה בחום!

"פו הדב" – איפה אמא ואבא?

פו הדוב הנחמד והטוב אוהב לאכול דבש ולבקר את חבריו חזרזיר, טיגר, הינשוף, הארנב, קנגה ורו:) הרפתקאותיו הרבות מלמדות אותנו על ערכי חברות, הוקרת תודה, חדוות הלמידה ועזרה לזולת. עולמו הקסום של פו הוא באחו, בין בתי עץ, דבש מתוק ניגר וחשיבה על האחר. אני חושבת שזו גם הסיבה שפו הדוב הוא סיפור שמסופר לאורך השנים ואהוב על כל דור. אבל גם בסיפור זה אנחנו לא רואים לא את אמא ולא את אבא, טיגר בעצמו מחפש את משפחתו ונותר לבד ולבסוף הוא מוצא נחמה בכך שחבריו הם המשפחה שבחרה בו. (ועל פי פו הדוב משפחה היא לא רק קשר דם). סרטי פו הדוב נוצרו בשנות ה-90 של המאה הקודמת, ונראה שכבר אז מישהו שם ניסה להסביר לנו שאפשר להחליף את המשפחה הגרעינית.

הדבר חמור בעיני, כי פו הדוב הוא סיפור שמוסכם על כולם, ומאחורי הסיפור המתקתק הזה מסתתר מסר בעייתי מאוד – המשפחה הגרעינית זה לא הכל בחיים. האין זה פלא, שאנחנו רואים היום רבים שבוחרים ברווקות מאוחרת או אף באל-הורות? וכי רבים מתגוררים הרחק מהמקום שבו נולדו?  

"פיטר פן" – הזכר הבלתי מושג.

תסמונת פיטר פן מיוחסת לחוסר הרצון לגדול ולהתבגר, וכך הוא פיטר פן שמתגורר בארץ "לעולם לא" ואחראי על מספר ילדים קטנים, שגדלים ללא אימא. בשונה מסרטים אחרים של "דיסני" הפעם פיטר פן מחפש אמא לילדים המסכנים הללו ומוצא את וונדי ואת אחיה הקטן. פיטר פן לא מחפש לו אישה, יש לו הרי מעריצות מכל עבר, קשר לא ברור עם טינקרבל שמקנאה לו, והוא בתמורה "מחזיק אותה קצר", ובנות הים ששמחות לקראתו בכל עת. פיטר פן אוהב להיות "לעולם לא מושג", זכר אלפה קלסי, שלא מתחייב לדבר מלבד החופש שלו.

האם אלו מסרים שהייתי רוצה שילדיי יטמיעו? לא ולא. הייתי רוצה שילדיי יהיו אחראיים למעשיהם, שיבטיחו הבטחות ויקיימו אותן, וכן הייתי גם רוצה שיתבגרו כדרך הטבע, יש בינה רבה בחוכמה שמגיעה עם הגיל.

"ספר הג'ונגל" – כבוד לטבע, אומץ וחברות אמת.

אני אוהבת את הסרט: "ספר הג'ונגל" (מוכר גם כמוגלי מלך הג'ונגל, שמדובבת בין היתר על ידי חיים טופול (בגירה), ודני ליטני (באלו) בבימויה של שפרירה זכאי (זהו סרט הדיסני הראשון שדובב לעברית והוא הוצג בישראל בשנות ה-80) המוזיקה מקסימה ורגועה, הסרט מתקדם באיטיות, והמשפטים נאמרים בו בבהירות ובשפה צחה. למוגלי אין אמא, הוא נטוש ביער ובגירה הפנתר השחור מוצא אותו וקודם כל מחפש לו את האמה המושלמת ומוצא את רקשה הזאבה, שבתושייתה האימהית מגדלת אותו כאחד גוריה, מוגלי מתאקלם היטב בג'ונגל, ונראה כי כל עוד לא נשקפת סכנה לחייו, הרי שהוא יכול להישאר. הדברים מתנהלים בנחת עד ששמועה מתגנבת לאוזנו של בגירה כי שירחן הטיגריס צפוי לחזור לג'ונגל, ושירחן עוין לבני אדם עקב תקרית מהעבר.

בעקבות כך מתחיל מסע היציאה של מוגלי מהג'ונגל בליווי של בגירה וחברים אחרים ביניהם הקוף הנחמד באלו, שמלמד את מוגלי מהם החיים הטובים, ומקבל אותו כמו בנו. מוגלי פוגש את המלך לואי וחבורתו, את להקת הפילים בפיקודו של קולונל האטי, את קה הנחש ואת שלושת הנשרים, שעוזרים לו בעת צרה (דיבוב ושירה – להקת "הכל עובר חביבי"), וכך הוא מנצח את שירחן וגם מציל את באלו, שהגיע לעזרתו. למעשה זוהי יצירת מופת, החל מהשירה והמוזיקה המופתית ועד האיורים התמימים והקסומים, עולם מופלא ומרגש ועלילה שמדגישה ערכים של חברות, קבלת האחר, אומץ, טוב לב, כבוד לטבע ולחיים בו וכמובן ניצחון הטובים על הערסים (שירחן הוא ערס מסוג מתוחכם מאוד, הוא רהוט, מדבר בקול בס, איש עסקים ממולח, מעניין מי היה ההשראה ליצירת הדמות)?

ולסיום, לקראת סוף הסרט מוגלי פוגש את מי שתהיה זוגתו ואם ילדיו, הוא מצויר עם מבט "טיפש" על פניו, מישהו שכושף, המסר שעובר הוא שלא משנה היכן תגדל ומי יגדל אותך – בסופו של דבר האבולוציה היא זו שתקבע את גורלך.

"בת הים הקטנה" – ללכת (תרתי משמע) בעקבות האהבה.

"אריאל הקשיבי לי, העולם האנושי הוא בלאגן אחד גדול, הישארי פה מתחת לים, כאן טוב יותר ממה שיש שם בחוץ" אומר סבסטיאן הסרטן לאריאל, אבל אריאל כבר נשבתה בקסמו של הנסיך אריק וגורלה נכתב מראש. בסרט הראשון של בת הים הקטנה (היו עוד שניים בסדרה שהופצו ישירות לווידאו ועוד סרט Live Action מהשנים האחרונות) אנחנו לא מבינים מדוע בני הים עוינים כל כך לבני האדם, את האמת הזאת מגלים כמה שנים לאחר מכן בסרט השלישי בו אתנה (אימן של אריאל ואחיותיה) מתה כתוצאה מפגיעה של ספינת פיראטים, ובעקבות כך טריטון – מלך הים ואביה של אריאל – שוקע בדיכאון ונמלא בכעס.

אבל הסרט עצמו מתמקד בסיפור ההיכרות של אריאל ואריק והמחסום התקשורתי ביניהם. ובכל זאת מה יש פה? נערה צעירה ויפה, אשר נשבית בקסמו של נסיך, שמוכן לעזוב אותה ברגע שהוא חושב, כי הוא מצא את האחת. אנחנו רואים נערה שמפנה את גבה לאביה, לעברה ולמקום ממנו הגיעה ובו חיה, כי היא הולכת (תרתי משמע, כמובן) שבי אחר האהבה. לאריאל יש חברים, שעוזרים לה לאורך הדרך – אך אף אחד מהחברים הוא לא ממין נקבה, להיפך הנקבות בסרט הן האויבות שלה. (גם בסינדרלה "הרעות" הן הנשים). מעניין לדעת מה עמד מאחורי המוח הקודח של היוצרים העובדים בתאגיד דיסני, למה לשסע אישה באישה? מה זה תורם? את מי זה מחזק? ואת מי זה מחליש? חשבת על זה פעם?

"מלך האריות" – יותר מדי אלימות בלתי ניתנת לעיכול (אני בוכה עדיין על מופאסה).

אולי זה הזמן להתנצל ולומר לאחר כמעט 1500 מילים – יש במאמר הזה "ספוילרים" אבל אני לא מכירה אדם אחד לא ראה את מלך האריות הראשון שהופץ בשנת 1994, ועד היום נחשב לסרט מוביל, שאף מוצג בתיאטרון ברודווי בניו יורק לאורך שנים! (הייתי בהצגה, וישבתי בשורה השלישית בקיץ 2011). מלך האריות הוא סיפור טרגי על ילד שנולד למלך הסוואנה, הילד עובר חניכה אישית לקראת העתיד בו יהפוך למלך בעצמו, אך תהליך החניכה נגדע בעקבות קנאתו של דודו סקאר, שהורג את מופאסה ומאשים את סימבה הקטן.

סימבה מבוהל רץ הרחק מהלהקה שלו ופוגש בשני חברים חדשים טימון ופומבה, אלו מלמדים אותו אודות החיים הטובים וכיצד לשרוד בטבע מהמעט שיש (לא מצייד) כשאני חושבת על כך טימון ופומבה הם כמו בגירה ובאלו מהסרט "ספר הג'ונגל" שני יצורים שונים מאוד, האחד גדול והשני קטן, שיש ביניהם יחסי אהבה-ציניות (בעיקר מצד אחד, כביכול הצד החלש פיזית) אבל הם חברים והם חיים ביחד בדיסוננס שניתן לסבול. יום אחד סימבה פוגש את נלה, וממש בדומה למוגלי נשבה בקסמה, נלה מגלה לו שהוא המלך, ויש לו להקה. גם כאן קו העלילה מתכתב עם "ספר הג'ונגל". לסרט זה יש שני סרטים נוספים שהופצו לווידאו, סרט  Live Actionמהשנים האחרונות וסדרת טלווזיה בערוץ דיסני ג'וניור.

לדעתי האישית, זהו סרט חביב אבל אלים, שחושף בגיל צעיר יחסית את הילד לרוע המובנה שיש לאנשים, שיכולים להיות גם בני המשפחה שלך. שמה שנראה תמים – לא תמים, ושאתה צריך להיות דרוך ולפחד, כי הגעת למעמד גבוה, ותמיד יהיה מישהו מאחורה שיטען שגזלת ממנו את התהילה. המסר הזה מקדם בינוניות ועוינות. אני לא בטוחה שבני בן הארבע ו-11 חודשים חשב על המורכבות הזאת, אך אני אומר באופן גלוי לחלוטין, שפעם אחת כשלא הייתי על המשמר הוא גילה שמופאסה מת, ולא הבין מה זה מוות. הסברתי לו שמופאסה נפגע וצריך להזמין רופא – זה היה שקר, ואני לא רוצה לצפות בסרטים שמאלצים אותי לשקר לילדים שלי.

"מולאן" – הילדה שמצילה את המשפחה ואת כל סין.

"מולאן" הוא סרט של דיסני שהופץ לאקרנים בשנת 1998 ועוסק בנערה, בת יחידה שגדלה בחיק המשפחה להורים ולסבתה. ביום מן הימים היא נאלצת להיערך למציאת שידוך, אך היא לא מוצאת את עצמה "בעולם של בנות", למולאן יש כישורים וסקרנות רבה לגלות עולם (ולבנות אין? הן רק רוצות להתחתן?) אבל בכפר הקטן שלה האפשרויות מוגבלות. יום אחד מגיע שליח מטעם המלך שקורא לאביה להתגייס לשורות הצבא הסיני. בצעד חסר תקדים מולאן בורחת באישון לילה עם בגדי המלחמה והחרב של אביה ומתגייסת במקומו ובשמו.

לעזרתה של מולאן נחלץ אושו, דרקון קטן ולא יוצלח, שמגיע דרך מרמה לעזור לה, הוא נשלח מאבותיה לאחר שסבתה התפללה לשלומה. בסרט מולאן מתחפשת לגבר אבל מתעלה על כל הגברים ואפילו זוכה בגבר המוצלח ביותר באימפריה הקיסרית – למעשה היא זוכה בכל הקופה ובכבוד גדול שהביאה למשפחה.

מה אפשר ללמוד מהמסרים?

  • לפעמים תצטרכו לעשות דברים שמנוגדים לטבע שלכם (מגדריות, נזילות מגדרית).
  • להיות שונה זה הדבר הנכון. תהיו אתם, ואל תתנו לאף אחד אחר להכתיב את גורלכם.
  • אם תעשו את הדבר הנכון – תרוויחו.

לצערי הרב, העלילה של הסרט שוב מתמקדת בילד שמציל את הדורות הקודמים, והפעם אף מוכן להקריב את חייו. בעיני זה מסר בעייתי ומכעיס מאוד שמבלבל בין תפקיד ההורה לבין תפקיד הילד. ילד צריך להיות ילד, והורה צריך להיות הורה, הורה הוא זה שצריך להקריב את חייו עבור ילדיו ולא להיפך. למה "דיסני" מנסים להפוך את הסדר המשפחתי? מי מרוויח מזה?

"מכוניות" (Cars) – כל הסדרה, ימי "פיקסר".

"מכוניות" הוא סרט של "פיקסר" (סטיב ג'ובס) עוד בימים שקדמו לרכישת "פיקסר" על ידי תאגיד "דיסני". ובשונה מסרטי "דיסני" זהו סרט ששם יותר דגש על ערכים טובים ועלילה מעניינת ופחות דגש על מוזיקה ודמויות שלוקות בדרמטיות יתר (אולי אפילו הייתי אומרת גורליות). ספידי מקווין (לייטנינג) הוא שברולט אדומה, חדשנית, זריזה ומשוכללת שגובר על כל מתחריו ומסתמן כעילוי בעולם המירוצים, עד כדי כך שהוא קרוב מאוד לזכות בגביע ה"פיסטון" שהיה שמור עד כה ליריביו שמבוגרים ממנו בעשור או בשניים.

ספידי בגרסתו הבוסרית הוא רברבן, חובב הנאות, מעדיף לעבוד לבד, ורואה את הצד החיצוני של הגביע, אך ספידי בגרסתו הבוגרת יותר (את תהליך ההתבגרות הוא עובר בסרט בעזרת חניכתו של הדסון הורנט) מפגין ערכים של שותפות, עבודת צוות, עזרה לזולת ואכפתיות מהאחר (אפשר לומר שהוא רואה את הצד הפנימי של הגביע :)). נופת צופים של ממש. אני אוהבת את הסרט הזה, הקצב מעולה, עלילה מפותחת, מוזיקה סוחפת, אמריקה הטובה של פעם – שמדגישה ערכים שבונים חברה. ממליצה בחום!

"לשבור את הקרח" – נפקדות הורית, חרדה חברתית, האהבה מרפאה.

אני לקראת הסוף, והתלבטתי עם לכתוב על הסרט הזה שבאופן לא ברור הפך לאחד מהאהובים בשנים האחרונות. בבסיס הסרט רואים שתי אחיות, האחת מסתגרת בחדר ושומרת סוד גדול מהעולם, והשנייה משוועת לחברתה ונדחית על ידה שוב ושוב. אחות גדולה, ששומרת את כוחה לעצמה ואחות קטנה שרוצה בקשר חברי ובאהבה. ניגודים של חום ושל קור, של בדידות ושל חברות, של מלוכה ושל חוסר מזל (נולדה שניה), של דמות כוחנית מאוד (אלזה) ודמות נשית שמתאהבת ממבט ראשון (אנה).

יותר מידי ניגודים, כאשר ברקע ישנה נפקדות הורית (ההורים נספו בעת סערה בלב ים), חרדה חברתית ותחושה כי האהבה היא היחידה שיכולה להשיב לחיים את מה שכילה אותם. ופה הבעייתיות, "דיסני" מסתתרים מאחורי המסר ש"הטוב מוכרח לנצח", ש"האהבה מנצחת", ש"כל מה שצריך זו אהבה", אבל בפועל לא נוגעים במהות החיים, איך זה שאלזה לא מקבלת טיפול רגשי? איך זה שאנה מבודדת חברתית תקופה ארוכה כל כך? איפה הסמכות ההורית או דמויות סמכותיות שמחליפות את ההורים בהיעדרם?

בסרטים מהשנים הקודמות אנחנו רואים שיש תחליף לסמכות הורית – בסרט "החרב באבן" מרלין מחליף את הקטור, בסרט "ספר הג'ונגל" מוגלי מלווה על ידי באלו ועל ידי בגירה, ובסרט "מלך האריות" סימבה מלווה על ידי טימון ופומבה. יש פה אמירה שילד לא יכול להסתובב לבד בעולם, כי הוא צריך את ההכוונה והעזרה של המבוגרים ממנו. אבל בסרטים החדשים של דיסני, אין כבר הורים, ואם הם מופיעים הם רק מפריעים. האם אפשר לראות קשר בין תופעות של ניכור הורי והיעדר סמכות בשנים האחרונות? אני רואה.

"מואנה" – הילדים מצילים את עתיד האנושות מהדור הפחדן.

ההפקה המקסימה הזאת הופצה לאקרנים בשנת 2016, "מואנה" יכולה להיות אפריקנית, דרום אמריקנית, ספרדייה או מזרחית. וזהו חידוש – כי לראשונה הגיבורה הראשית של הסרט לא שייכת לעולם הראשון, המערבי ובעל זכויות היתר. מואנה היא ביתו של הצ'יף, ראש השבט, היא חיה באי שוקק חיים, ששכח את עברו, ותפקידה הוא להזכיר לאנשי האי שהם נוודים, ויש אפשרויות נרחבות יותר עבורם, וזאת על רקע איום אקולוגי שצפוי להביא אותם לחרפת רעב.

יום אחד מואנה שומעת מסבתה את הסיפור על מאווי ועל הלב של טפיטי, מואנה מתקרבת אל ים (אסור לה להתקרב לשם, ממש כמו בתה של אריאל מלודי בסרט השני של "בת הים הקטנה") ומשחקת עם הגלים, ושם היא מקבלת את הלב של טפיטי. סבתה אוספת את הלב ומעניקה לה אותו לקראת מותה, וכך היא שולחת אותה למשימה, המשימה שתהפוך אותה למנהיגת השבט ותציל את עולמה. עלילת הסרט מתמקדת בקשר שנוצר בין מאווי למואנה ובדרך שלהם אל עבר דקאר, שמתגלה כטפיטי בגרסתה נטולת הלב. כשהילדה הקטנה עם קול הפעמונים (בדיבוב של משי קליינשטיין) שרה ומעניקה לטפיטי את הלב העולם חוזר לסדרו.

ובכן מה ניתן ללמוד זה שוב? הילדים הקטנים מצילים את העולם ואמיצים יותר מדור ההורים שלהם. הנה עוד מסר של דיסני (זה סרט של "פיקסר" שכבר נמצא תחת תאגיד "דיסני" בשלב הזה) שמכרסם בערכי המשפחה ובכוחה של הסמכות ההורית. מי מזהה פה מגמה? עם זאת סרט זה הוא המומלץ ביותר לצפייה ביחס לסרטים אחרים מהשנים האחרונות. (מלבד קוקו כמובן).

"קוקו" – למה לא אמרת שסבא שלך מוזיקאי?

הסרט היפיפה הזה מבית היוצר של "פיקסר" יצא לאקרנים בשנת 2017. קוקו היא בתו של הקטור, מוזיקאי שיצא מסנטה סיציליה כדי לנסות את מזלו, אך מתגעגע הביתה ורוצה לשוב לאשתו אימדלה ולבתו הקטנה. מי שעוצר אותו הוא לא אחר מארנסטו דה-לה-קרוז, הכוכב הגדול של התקופה, מריאצ'י על-זמני ונערץ מאוד שמשתמש בשיריו של הקטור לצורך תהילתו.

אבל הסיפור לא מתמקד בקוקו אלא במיגל, הנין שלה, מיגל נמשך למוזיקה באופן טבעי, ומוצא לה ביטוי בכל מקום, אך סבתו בתה של קוקו לא מרוצה מהעניין, כי בביתם אסור לשמוע מוזיקה. המוזיקה החריבה את המשפחה והנעליים (למשפחה יש עסק משפחתי לנעליים) חיברו אותה מחדש. אבל מה עושים כשהתשוקה מציפה כל איבר ונים בגוף? במקרה של מיגל משאילים גיטרה כדי להתחרות בתחרות של מריא'צי – מה ששולח אותו ואת כלבו דנטה היישר אל עולם המתים.

כן, בסרט הזה רואים שלדים ורבים מהם, והתופעה מעלה שאלות רבות בקרב הדור הצעיר, בני הקטן לא הבין מה זה שלד, אז קניתי לו ספר על גוף האדם והתחלנו ללמוד על המבנה האנושי. העלילה של הסרט מגלה את האמת מאחורי הנידוי של הקטור והסיבה שהוא לא מצליח להגיע ב"יום המתים" אל עולם החיים. הפעם בשונה מכל סרט אחר שסקרתי פה לא אגלה את השתלשלות העלילה, אלא אשאיר את הגילוי הנפלא הזה לך ולילדייך.

לסיכום, אני ממליצה בחום, זהו סרט נפלא על ערכי משפחה, אהבה למוזיקה (וגם מוזיקה נהדרת יש לומר) דיבוב מעולה וחיבור. יש לציין שזהו סרט עם נופך מסתורי, אבל בעיני הוא יפיפייה ושווה מאוד את הצפייה. עם זאת איך יתכן, שסרט כה מסורתי בערכיו מופק בעידן פרוגרסיבי? ובכן מיגל הוא מקסיקני, והסרט נועד לצרוב בתודעת האמריקאים את הרעיון שגם למקסיקנים יש תרבות וערכים של משפחה. (על רקע בניית חומת ההפרדה).

"לוקה" – לקבל את השונה.

זהו סרט חדש מאוד שיצא ממש לאחרונה בשנת 2021, לוקה הוא מפלצת ים שעולה אל אי איטלקי קטן, כשלוקה מגיע ליבשה הוא הופך לילד. אבל הוא זר והוא לא יודע להתנהג בעולם של אנשים, ונקלע לצרות. באי הוא פוגש חברה וחבר – האחת אנושית, בודדה, מנודה, אבל חרוצה מאוד והשני מפלצת ים בודדה בהסוואה. ביחד הם רוצים לזכות בווספה אדומה ונוצצת ולנסוע איתה הרחק משם.

זהו סיפור חביב ויפה עם מוזיקה איטלקית מעולה, אולם הביקורות מעבר לים מרמזות על קשר רומנטי לא ברור בין לוקה לחברו, גם הבת לא בדיוק מגלה את הנשיות שלה, המשיכה בינה לבין לוקה היא שכלית בעיקרה, מה שלא נהוג ולא צפוי בסרטי "דיסני", שמדגישים את הרומנטיקה (הסרט אומנם הופק בבית היוצר של "פיקסר" אבל כידוע "פיקסר" כפוף ל"דיסני"). גם בסרט זה ההורים מוצגים כדמויות משניות – או שהם מפחידים אבל מטיבים או שהם חסרי אונים ובעיקר מפריעים (הילדים בורחים מהם אל עולם אחר) לבסוף כמובן סוף טוב הכל טוב – אבל את זה כבר אשאיר לך לגלות.

קצת עלי:

נעים מאוד שמי הילה צור-שינזי, כותבת תוכן ועורכת לשונית, חובבת קולנוע ואמא לשני ילדים רכים (גיל עוד מעט בן 5, ומיכל עוד מעט בת שנתיים) אני פרילנסרית בתחום התוכן, שעובדת עם מספר מגזינים וגם עם לקוחות פרטיים, אוהבת לכתוב ולשפר טקסטים, ונהנית מכתיבה שהיא גם פרנסה לביתי.

דילוג לתוכן